<h1>ספר האסופות סימן י"ג</h1>
<h2>דף מו.</h2>
נטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום טריפה. ואם נשתייר ממנה כזית כשרה ודוקא במקום מרה ובמקום שהיא חיה ואיזהו מקום שהיא חיה, במקום שהיא תלויה בטרפסא דכבדא שהיא חצר הכבד אם נקב טרפסא דכבדא טריפה לפי שמתמקמקת ונמסת והולכת עד שמתנקב ומתנטל גם הכבד והיא מתה. דקאמרי רבנן מחטא דמשתכח בטרפסא טריפה וגם אם נסרכה הריאה בטרפסא דכבדא טריפה שיש לחוש ולומר לא נסרכה אלא אם כן נקבה, או הריאה או הטרפסא. וכן הלכה.
<h2>דף מח.</h2>
ואם יבש הכבד טריפה שודאי תמות, ולמה יבשה בשביל רוב חמימות שבה ואם התליע הכבד זה היה מעשה ועלו בעבורה שלש רגלים אנשי אסיא אצל חכמי יבנה לשאול עליה ולרגל שלישי התירוה להם, לפי שאנשי אסיא היו מדמין לכבד שיבשה שהתולעים אוכלין הכבד ומכלין אותו. ואמרו להם חכמי יבנה אינה דומה ליבשה. והתליעה על שמצאה הבהמה למים בקיץ והגיעה למים מרופשים ושתת והתליע הכבד. ואעפ"כ עתידים התולעים למות והכבד עתיד להבריא.
<h2>דף מח:</h2>
אם ימצא בכבד מחט או קוץ פעמים יש בה כושר כדמפרש בש"ח [—בשחיטת חולין] ההיא מחטא דאשתכח בחתוכא דכבדא סבר מר בריה דרב יוסף למטרפה. א"ל רב אשי ואם נמצאת מחט זו בבשר, הוה טריף מר את הבהמה בתמיה, אלא אמר רב אשי נחזי אנן אם מחט גדול הוא וחרירא שלה למטה פי' חור שלה, ודאי תולין אותה בסמפון וכשרה, אבל אם חדוד של מחט למטה ודאי מנקב ועל וטריפה, אבל מחט דקה בין חודה למטה וחרירא למעלה, בין חודה למעלה וחרירה למטה חיישינן לנקב וטריפה. הכבד שהיא עבה ונפיחה ונרקבת, רואין אם הריאה שלה לבנה כצמר גפן טריפה, לפי ששתיהן רקובות ותמות הבהמה, ואם הריאה אדומה כשאר בהמות כשרה, לפי שסופה לחזור ולהבריא.
